<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער ב'</h1>
<h2>דף עה:</h2>
ומסירה דוקא מיד מוכר ללוקח, ולא באמירה לחודה ר"י בר' מרדכי. וי"א דאפילו באמירה לחודה.
<h2>דף עו:</h2>
ובמטלטלין יש שלש קניות, מסירה משיכה והגבהה. מסירה אינה קונה אלא או בר"ה או ברשות שאינה של שניהם.
משיכה בסימטא או ברשות של שניהם. הגבהה בכ"מ ואפילו ברשות מוכר. ואיתיה פרק הספינה.
וכלים גדולים, כתיבות וחביות, הם כספינה, ובמסירה. וכלים הקלים אינם נקנים במסירה, הרשב"א. והראב"ד [כתב] דאפילו קלים במסירה קני. והיכא שאמר המוכר ללוקח, קנה במסירה בסימטא, או קנייה אחרת שאין דרכה לקנות בה ולא תיקנו חז"ל, אין זו קנייה, דאינו תלוי בחפץ המוכר.
<h2>דף פד:</h2>
קניית הפירות. משך ופסק קנה, מדידה אינה מעכבת, אפילו בכור ואין רצונו ליקח אלא סאה, שהמדידה גילוי מילתא הוא. ואיתה פרק הספינה. וכן פירש רבינו שמואל. מדד מוכר ולא מדד לוקח לא קנה. מדד לוקח אין לך משיכה גדולה מזו. ואם מדד אפילו מוכר, והמדה של לוקח, אם הם ברשות שאינה של מוכר, קנה לוקח. וכן [כתב] הרשב"א וכן [כתבו] רבותיו. וכן [כתב] ר"ם פ"ד דקנין. והראב"ד [כתב] דאפילו לוקח מודד לא קנה. ובמשנה אם היה פיקח שוכר את מקומו.
הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקומו. ואם הוא מחובר לקרקע ותלש כל שהו קנה, בשהתנה עמו ואמר יפה לי קרקע כל שהו וקנה מה שעליה. ואיתה פרק הספינה.
<h2>דף פה.</h2>
ארבע מדות במוכרים. משנתמלאת המדה ללוקח. קודם שנתמלאה למוכר. ובמדה של לוקח, ראשון ראשון קנה. ואם היתה המדה בשנתות, כלומר ברשימות, ברשות שאינה של שניהם ובסימטא, כיון שקיבל עליו מוכר קנה. ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנו או יוציאנו מרשותו. ברשות הלה המופקדים אצלו, כלומר שהפקידו ביד אחד פירות, לא קנה לוקח עד שיגביהנו או יוציאנו מרשותו. ושם תמצא באורך דין הרשויות, שהם רשות הרבים, וסימטא, ורשות שניהם, ורשות שאינה של שניהם, ורשות הלה המופקדים אצלו, ורשות לוקח, ורשות מוכר. והכלים הם, כליו של לוקח, וכליו של מוכר, וכליו של סרסור. רשות הרבים לא קנה ואפילו בכליו, שאין לו רשות להניח שם. סימטא ורשות שניהם, והיו בתוך כליו של מוכר וקיבל המוכר למכור, קנה מדאמר ליה קני. כור בשלשים, סאה בסלע, ראשון ראשון קנה. וכליו של לוקח קונה בסימטא וברשות שניהם. רשות לוקח, אם קיבל מוכר למכור, אפילו לא מדד, ואפילו בכליו של מוכר, קנה לוקח אם פסק. כליו של סרסור, עד שלא נתמלאת המדה למוכר, נתמלאת ללוקח. ואם יש שנתות ראשון ראשון קנה. ברשות מוכר לא קנה עד שיוציאנו או יגביהנו או ישכיר מקומו. וזה הדין ברשות הלה המופקדים אצלו. ואם הגביה או משך, אפילו בכליו של מוכר קנה.
<h2>דף פה:</h2>
כליו של לוקח ברשות מוכר אי אמר קני קני. ואם קנה הלוקח כלי מהמוכר והגבהו ואחר כך הניחו שם ברשות מוכר וחזר וקנה הפירות ממנו ושם בתוך כלי זה קנה אותן, שמפני הנאת המוכר במכירת כליו אינו מקפיד על מקומו. וכליו של מוכר אינו מקנה ללוקח, אפילו הוא ברשות לוקח, ר"ם פ"ד דקנין.
משך חמרים ופועלים תוך ביתו, אפילו מדד ולבסוף פסק, שניהם יכולים לחזור. וזה בשלא פירקן לחצירו, אבל פירקן לחצירו פסק עד שלא מדד אינם יכולים לחזור. [שהרי] חצירו של לוקח קונה לו, איתיה פרק הספינה, ור"ם כתבו פ"ד דקנין.
<h2>דף פו.</h2>
המטלטלין אינן נקנין בכסף בשטר ובחזקה. בכסף, אע"ג דדבר תורה מעות קונות, חכמים תיקנו משיכה, ואיתיה פרק הזהב [מ"ו ע"ב]. ולא בשטר, דלא מהני רק לדבר שהוא מסויים כקרקע ועבדים, ולא במטלטלי. הרשב"א [הביא] ראיה, שטרא בספינתא למה לי מטלטלא הוא, פרק הספינה [ע"ו ע"א]. ועיקר הדין קידושין פ"ק [כ"ב ע"ב]. ואינן נקנין בחזקה, כדמוכח התם, מילתא דליתא במטלטלי לא קתני, דהיינו כסף שטר וחזקה, פ"ק דקדושין.
מידי דבר הגבהה בהגבהה, מידי דבר משיכה במשיכה. ובמידי דבר הגבהה לא מהניא משיכה. רבינו חננאל [כתב] דמהני משיכה אפילו במידי דהגבהה.
<h2>דף פח.</h2>
דבר שדמיו קצובים, אפילו הגביה ואחר [כך] פסק קנה. ר"ם. וכן במסכת נדרים [ל"א ע"א] דמדפסק סמכה דעתו. וכל אלו הדינים פרק הספינה. הנוטל כלי מן האומן ע"מ לבקרו ונאנס בידו חייב, והוא דקצי דמיה וזבינא חריפא. אבל אם הוא מכר שאינו נמכר במהרה לא, דהנאת מוכר היא שיבקר אותו. וקצבת דמים דאמרי, היינו או שהוא ידוע מפעם אחרת, או שפירש לו המוכר קודם שבירת אותו כלי. ואיתיה בנדרים [שם].
